הכלי החשוב ביותר בניהול רגשות עזים הוא פסק זמן. אהבה או שנאה, התלהבות או כעס, תסכול או תשוקה, וכן הלאה... נטילת פסק זמן משכללת את התגובה לכל רגש עז.
רגש הוא כוננות גבוהה לפעולה. הוא פוטנציאל. הוא מתודלק על ידי הצטברות ניסיון העבר ועל ידי הופעת גירוי חדש בהווה. צירוף אינטנסיבי של שניהם עלול ליצור רגע של חוסר-איזון. הצפה של גירויים, שיטפון של תגובות.
פסק זמן הוא כתמרור האטה לפני צומת סואן. פסק הזמן הוא כאגם היקוות. הוא אוגר את הגירויים, ממתן את העומס הרגעי. מטמיע אותו בתוך המצב השלם. בידע הרחב של החיים. לשטח המפורז הזה מנתבים את האנרגייה. משם מווסתים את השחרור. הוא החיץ שבין הגירוי לפעולה. הוא וסת מתחים.
פסק הזמן מאפשר לבחור אילו סכרים לפתוח וכמה לפתוח אותם. את המינון ואת התזמון. בחירה שנעשית אחרי פסק זמן היא מותר האדם. היא מושכלת. היא משתמשת במנגנונים מפותחים יותר של המוח. היא מוזנת על ידי מעגלי ידע רבים. היא מאפשרת התבוננות בעצמי ובזולת מפרספקטיבה רחבה יותר. היא מאפשרת פרשנויות אלטרנטיביות למצב.
כשהתגובה מיידית העומס הרגעי עלול להשתחרר בתבניות שאנחנו עלולים להצטער עליהן בדיעבד. התגובה עלולה להיות ספונטנית מדיי. היא מוזנת על ידי מצב רגעי. אוטומטי. היא תגובת החיה שבנו. היא הימור. לפעמים היא מצליחה. בדרך כלל היא תיראה לנו פרימיטיבית לאחר מעשה.
פסק זמן יכול להיות: לחזור לעניין בעוד יום, יומיים, שבוע. לישון על זה בלילה. לשתות כוס קפה. לחשוב על העניין כמה דקות. להיזכר ששכחתי משהו במכונית. לצאת רגע לשירותים. לספור עד עשר. פסק זמן יכול להיות לנשום עמוק. הוא יכול להיות גם הרף עין.
היכולת לקחת פסק זמן היא מיומנות מנטלית.. לא תבנית מכנית. היא נמדדת באיכות ההנפקה של התגובה. בעוצמת האני המגשר בין גירוי לתגובה.
אמנם אני (אלי גיא) רשמתי את המאמר הזה, אבל למעשה רק יצקתי לתוכו רשמים משיחה מרתקת עם ידידי, דויד ניצן:
דויד ניצן, מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי
דויד ניצן, מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי
